התפכחות אל מול אהבתי לצמר - Loolaot

התפכחות אל מול אהבתי לצמר

17 ספטמבר , 2016

התפכחות אל מול אהבתי לצמר

יש רגעים בהם אתה יודע שעברת בצומת דרכים מהותי בחיים האישים, צומת שגם ישפיע על ההדהוד שלך ברבים.

בשבועות אחרונים, בסטודיו רוח בחומר באניברסיטה הקוסמית חקרנו את מהות השימוש בחומרים ידידותיים לסביבה בתהליכי יצירה, חקירה שהובילה אותנו לשינוי גישה ולבחירה מודעת להשתמש בחומרים הקיימים סביבנו בשפע, כמו למשל אלומיניום של פחיות, על מנת ליצור תפאורה מפעימה למיפעם – מופע מוזיקלי תידרי –  שהתקיים השבוע.

%d7%a4%d7%97%d7%99%d7%95%d7%aa-%d7%90%d7%9c%d7%95%d7%9e%d7%99%d7%a0%d7%99%d7%95%d7%9d

hillhar

 

למדנו להשיל הרגלים של שימוש בחומר דרך אזורי נוחות לטובת לקיחת אחריות על יחסי הגומלין עם הסביבה, אשר הובילו בסופו של דבר לפתיחה של יצירתיות חדשה ומרתקת.

התהליך העצים בתוכי את הרצון לנוע באחריות, לפקוח עיניים, לחקור ולהבין יותר את משמעות הצריכה שלנו. היה לי ברור שהמדרגה הבאה עבורי תהיה להבין מה באמת קורה מאחורי הקלעים של תעשיית הצמר.

צמר עבורי הוא סיפור אהבה תרבותי כמו בדים יפים, נעלים יפות ועוד כאלו.

גדלתי עם המסר שכל מה שטבעי הוא הכי יפה, איכותי ונעים. האמירה התרבותית הזו הופיעה בכל פעם שניסו לשכנע אותי לרכוש מוצרים העשויים חומרים חדשים שלפני כמה שנים יצאו לאור, העשויים מכל מיני גוונים של פלסטיק כמו לדוגמה – אקרילן. ההתנגדות מול התעשייה של הפלסטיק הייתה מבוססת, בצדק, על הידיעה כי נפט מזיק לסביבה ויוצר הרבה פעמים מוצרים פחות עמידים, לא איכותיים וזולים יותר במראה החיצוני שלהם. בזמנו לא עלתה בי השאלה מהם היחסי גומלין עם החי בתהליך יצירת צמר, נעליים, פרווה ועוד. המשקל היה על התבוננות של ה"טבעי" אל מול הפלסטיק. בשנים האחרונות אנשים החלו להתבונן על מה קורה לחיות ותיעודים החלו לזרום דרך המדיה, פייסבוק ועוד. לקח לי זמן להסכים לפקוח עניים, מתוך אהבה עמוקה לכל ההקשרים הרגשיים הקשורים עבורי לצמר. לא היה בי באמת רצון לשחרר את החומר. אבל כשעוברים צומת דרכים כמו זו שעברתי, של התפכחות אל מול החומרים ומה עומד מאחוריהם, מכאן, כבר אין דרך חזרה.

בזכות תהליך התפכחות שיצרנו בחקירה מול האלומיניום והרצון שלי לקחת אחריות על יחסי הגומלין עם הסביבה, הצומח והחי, הבנתי שהרצון והמחויבות שלי יותר גדולים מאהבתי לצמר. הבנתי שיצירת פתרון, אלטרנטיבה לחומר שאליו אני קשורה, יכול לקרות רק ברגע שאני מסכימה להשיל הרגלים ואחיזה. בנוסף, הבנתי שמה שנוצר אחרי ההסכמה להשיל הוא יצירה מתוך מהות, בה האנרגיה הפנימית המובילה היא צלולה, קלילה נעימה הרבה יותר מהנעימות החיצונית של הצמר. הראש נפתח, המעוף והדמיון החלו לנוע ויש לי אמונה שהתהליך הזה יביא להמצאות חדשות, מסקרנות ויצירתיות, התומכות את הסביבה. אני כבר מאוד סקרנית לראות לאן ההתפכחות הזו תיקח אותנו ….

אז מה קורה מאחורי הקלעים של יצירת צמר ?

המראה חד ברור וקשה. רוב תעשיית הצמר מזיקה באופן קיצוני לחיות. זני הכבשים עוותו על ידי התערבות והכלאה באמצעות בני האדם לצורך שיפור תעשיית הצמר. כבשים באופן טבעי, אלו שבני אדם לא שינו את ייעודם, משילות בטבעיות פעם בשנה את הצמר שלהן. הן עושות זאת לבדן בטבע. במאה ה-13 וה-14, האדם יצר הכלאה בין זן של כבשים מספרד לזן של כבשים מאנגליה, וכך נולד הכבש "merino" שברובו גדל היום באוסטרליה. מה השתנה ? כבשי מרינו לא יודעות להשיל את הצמר שגודל להן בעצמן, הן צריכות את עזרת האדם. דבר נוסף שנוצר – הן מגדלות הרבה יותר צמר מכל זן אחר, לשירות תעשיית הצמר. באוסטרליה ב-1930, התחילו להשתמש ב mulesing, שיטה ברברית ביותר על מנת למנוע זיהום על ידי זבובים סביב הזנב: כשהכבשה קטנה, חותכים לה את הזנב וחלק מהטוסיק בלי הרדמה. היום ההתנהלות הזו מוכרת וידועה ובגלל אינטרסים של תעשיית הצמר אף אחד לא ממהר לפסול אותה. ניוזלנד היא המדינה היחידה שהפסיקה להשתמש בשיטה אכזרית זו. כבשה אשר מצליחה לא לעבור mulesing, חותכים לה את הזנב ואת הזכר מעבירים סירוס כואב במיוחד. הכבשים שהצליחו לשרוד את ההתעללות הזו, עוברות גילוח אלים עד היום בו הן מפסיקות לתת כמות של צמר המספיקה לייצור, ובסוף נשלחות באניות צפופות לחו"ל לבית המטבחיים לשירות תעשיית הבשר. כל התהליך האכזרי הזה נוצר בכדי לספק צמר בלי לעצור רגע ולהתבונן על משמעות הדבר.
ההסכם הלא מדובר הוא הקרבה של זן חיים אחד לטובת יופי ונוכחות של זן אחר, בני אדם.
אני לא באה להביע ביקורת, הייתי שם בעצמי רק לפני רגע. מה שחשוב הוא שברגע שהעיניים מבקשות להיפתח – לפקוח אותן, לרצות לגלות, כי השינוי שנביא ברגעים האלה למרחב הוא לטובת כולנו. לבני אדם ולבעלי החיים.

יום אחד מגיע הרגע בו אתה יודע, גם אם אתה לא מסכים לראות, שהאנרגיה השלילית של הדבר נכנסת לגוף שלך, למרחב שלך ומשפיעה על השמחה הפנימית, על הבריאות הפיזית והנפשית. אתה בוחר שלא לחיות יותר בהסתרה מפני עצמך, מתוך ידיעה עמוקה של כמה שזה מזיק לכולנו. בנוסף להתעללות בחי, גידול של כבשים הוא אחד מהתעשיות המזיקות שיש לסביבה ולגוף. ניצול של קילו של כבש משחרר 40 ק"ג של CO2 לאוויר, פעמיים יותר מפרה. גם צפיפות הגידול של הכבשים על האדמה, הורג את כל הצמחייה ומשאיר את האדמה במצב מדברי. שחרור הצואה האינטנסיבי של הכבשים מזהם את המים והנחלים בגלל החומרים הכימיים שנותנים להן נגד מחלות…. ועוד …. התיאור הזה תואם גם לגידול עזים לצורך הפקת קשמיר או כבשי KARAKUL פרוות רכות, ארנבים לצמר אלפקה ועוד… אני לא אתאר פה את כל צורת ההתעללות אבל מצאתי שלכל בעל חיים מצאנו צורה ספציפית לניצול בדרך של התעללות מובהקת. היום כבר קיימות אלטרנטיבות טבעוניות לצמר שלא מן החי. חוות קטנות בהן סולם הערכים הוא בקדמת .הבמה. אני רק מתחילה לגלות את האנשים האמיצים האלו ואשמח לשתף אתכם בהמשך החקירה

kaneh-bosem-hemp-wool

גיליתי שיש פתרונות חדשים ואקולוגים ואשמח לשתף בכמה, זה מכניס הרבה שמחה ללב אחרי כתבה כזו כבדה… בינתיים אני באופן אישי מוצאת את עצמי בשלב של החלטה פנימית שבה להתעללות הזו אני לא אתן יד.

http://kaneh-bosem.com/en/

http://www.veganyarn.com/

 

לאן ההתפכחות תוביל?

אני לא בדיוק יודעת, אבל מה שכן אני יודעת זה שזה יהיה למקום טוב יותר בהרבה לנו, לחי ולסביבה שלנו.
אני מודה לקול הפנימי ולעיניים הפנימיות שלא ויתרו על הרצון לבחור אחרת  <3




כתוב הערה

.כל ההערות יאושרו לפני הופעתן


I18n Error: Missing interpolation value "tags" for "מאמרים נוספים {{ tags }}"

חוגגים פורים בסטודיו לולאות

28 פברואר , 2017

סדנאות מקרמה בסטודיו לולאות
סדנאות מקרמה בסטודיו לולאות

21 פברואר , 2017

הצצה לסטודיו : יצירת חלון ראווה

28 ינואר , 2017